רק דבר אחד בראש

​

״אתה נולדת להזדיין,״ אמר לו הגבר הראשון. ״יש אנשים שנולדו עם קול מטורף, עם חוש קצב, כישרון משחק, לא יודע מה. מה שיש לך זה לא פחות מיוחד.״ הוא היה אז בן שש־עשרה, מכורבל בסווטשרט אדום ובלוי במושב האחורי, והתמקד בעקצוצים בין רגליו. הגבר נצמד אליו מהצד, עדיין מתנשם. ״אתה נוצרת בשביל סקס.״ 

החלונות היו סגורים, האורות דולקים. בפרדס סביבם לא הייתה נפש חיה. כשהזין חדר אליו פנימה, הפחדים נדחפו החוצה, והוא עצם את עיניו כשאת מקומם תפס תענוג מסתורי, נחבא. היה לו ברור שמעתה הוא תמיד יחשוב על זה, תמיד יחשוק בזה, לעולם לא ידע שובע. 

הוא החליט לא לפסול שום דבר לפני שניסה אותו לפחות פעם אחת. הוא ליקק כפות רגליים, הלקה גבר זר שהיה כפות למיטה, הולקה בעצמו, שכב עם מישהו מול בן זוגו, נטמע בקהל במסיבת סקס המונית, שפך את הזרע שלו על כל איבר בגוף של הגבר שהיה איתו, השתין על אחדים והתפלש גם הוא בשתן, ופעם אחת אפילו קירב את נייר הטואלט לשפתיו והוציא את קצה הלשון, אך בסופו של דבר נמלך בדעתו. יותר משבערו חלציו, להטה בו סקרנות טהורה איך כל דבר מרגיש; כמו ילד המעביר את כף ידו על הבדים בשוק, מחליק וממשש. הוא רצה לעצום עיניים, לפשוט וללבוש; להרגיש את גוון עורו משתנה, את גופו מתרחב ומתכווץ, את שפתיו נפשקות, את השפה משתנה. המקצב מחליק לתוך זרם הדם ומכתיב את פעימות הלב. אי־שם היו אנשים שאהבו את הדברים האלה. הוא רצה לדעת איך זה מרגיש. 

 

מתן לא הרגיש הרבה באותם מוצאי שבת, כשהתקבלה ההודעה. הוא בדיוק סיים לאכול והיה עסוק בניגוב כתם טחינה מהמכנסיים. ״400?״ הפרופיל היה ריק לחלוטין, למעט גיל: 31. אפילו המרחק, משום מה, לא צוין. 

״?״ הוא ענה. 

חלפו דקה או שתיים. ולאחר מכן: ״סקרן להצעה סקסית?״

האווירה לא מצאה חן בעיניו, אבל לא היה לו מה להפסיד. בכל שלב הוא יכול לחסום את הבחור. לכן ענה, גם אם ביובש, ״כן.״

״שלח זין.״ 

היו לו רק שתי תמונות עירום בפרופיל, שתיהן מוסתרות, נשלחות רק לפי בחירה. אחת הייתה סלפי בלי חולצה, במראה שבחדר שלו בכרכור. היא צולמה לפני שנתיים, כשרק התגייס. הגוף שלו היום לא נראה שונה במיוחד מאז, אבל התמונה החמיאה מאוד לגזרה, אז הוא שמר אותה. השנייה הייתה תמונת זין שצילם לפני כמה חודשים. במהלך סשן של ניסוי זוויות הצליח, איכשהו, לצלם את התמונה המושלמת. הוא אחז את הטלפון בידו ושמט אותו לאורך גופו; העינית הסתכלה מעלה, כמו מנקודת מבטו של גבר הנמצא על הברכיים מולו. האיבר, שבמציאות החשיב אותו ליפה גם אם ממוצע בגודלו, התנשא מהזווית הזאת כמו חרב טיטאנים, עצום ומוצק, נחוש בדעתו. 

בקשות כאלה, שמגיעות בשלב מוקדם כזה, נענות על ידו באחת משתי דרכים. הראשונה היא בלוק מיידי, מהיר כל כך שאין זמן להרהר בו ואולי להתחרט. גם השנייה משוגרת באותה התנופה. 

״וואו.״

״תודה.״

הוא חיכה עוד רגע או שניים. יצא בחזרה לתיבת ההודעות: לא התקבלה בינתיים שום הודעה חדשה. 

ואז: ״קיבלת פעם כסף בשביל מציצה?״

״לא.״

״יכול לעניין אותך?״

מתן נשם עמוק והפנה את מבטו אל התקרה. המשרד היה קטן ומואר במנורה לבנה אלימה. הוא בטח החייל היחיד בכל הקומה. 

״אולי.״

״אני מחפש בחור צעיר למצוץ לו בתשלום, בעדיפות למשהו קבוע." 

״יש לך תמונות?״

הוא שלח תמונה אחת: גבר שנראה באמצע שנות השלושים לחייו, בחולצה מכופתרת כחולה, עומד על מה שנראה כמו במה, עם מיקרופון ביד. הוא הרכיב משקפיים עם מסגרת שחורה דקה והיה רכון מעט לפנים. מתן זיהה קצת משקל עודף מרוכז בבטן. האיכות הייתה נמוכה; זו נראתה כמו תמונה ישנה.

מתן הבין שאין טעם לבקש תמונות נוספות. אם לשפוט לפי זו, הגבר שמדבר איתו כרגע אינו מושך באופן מיוחד, אבל גם לא דוחה. הוא לא היה יוצא איתו, אבל לקבל ממנו מציצה? למה לא. 

מה להשיב לו? בדיוק בשביל זה המציאו את האימוג׳ים הרנדומליים. מתן בחר בתפוח. 

״איך אתה אוהב את זה?״

מתן לא אהב לענות על השאלות האלה, שנועדו כביכול להכתיב מראש תנאים בסיסיים לביצוע העסקה. הרי התשובות עליהן מעולם לא עמדו במבחן המציאות, שבו למראה האמיתי, לריח, לכימיה ולמצב הרוח הייתה ההשפעה הגדולה ביותר. ובכל זאת, הוא הרגיש שאין טעם להתעקש. ״עמוק ורטוב,״ קיצר. 

״מצוין. הגרון שלי עמוק מאוד.״ ואז: ״אתה גברי?״

מתן התרגז. ״אני לא יכול לומר על עצמי.״

״ובכל זאת?״

הוא שוב לקח נשימה עמוקה. ״לא הייתי אומר שאני נשי.״

״אל תצטנע :)״

״זה לא עניין של הצטנעות. להיות גברי או נשי זה לא טוב או רע.״

״כן, כן, ברור, לא אמרתי את זה, רק שאלתי. אתה יודע, בסופו של דבר כל אחד יודע על עצמו.״

״אני יכול להיות הרבה דברים.״ לאחר ששלח את ההודעה הבין שהיא לא מביעה בדיוק את מה שהתכוון לומר.

״אז מה היית אומר שאתה?״

״כבר אמרתי לך שאני לא רוצה להיכנס להגדרות האלה.״

״בתמונות אתה נראה ממש גברי.״

״יופי.״

הייתה שתיקה של דקה. מתן בדק את תיבת ההודעות שלו: הוא קיבל תמונות מ״חולה זין ת״א״. האצבע שלו נשלחה מייד אל תמונת התחת, שקרצה לו בין האחרות בתצוגה המוקטנת כמו יהלום הקבור באדמה: שחום ושמנמן, עם פלומה דלילה סביב החור. מתן ידע שהוא לא שיפוטי כשזה מגיע לתחת: הכול נראה לו טוב, או לפחות טוב מספיק. הוא החליק ימינה על המסך; הבחור שלח שתי תמונות נוספות. מכוער. מתן כבר הכיר את עצמו: הוא יצא מהתמונות, שנשלחו בהודעה פרטית, נכנס לפרופיל וחסם את המשתמש מייד, כדי למנוע עוגמת נפש עתידית. 

הבחור המשלם לא שלח לו עוד הודעה בינתיים. בהחלטה של רגע, מתן החליט לנצל את ההזדמנות.

״אפשר לשאול אותך משהו?״

״בטח.״

״למה אתה מציע לשלם לי?״

הפסקה. ״כי ככה אני אוהב את זה.״ ואז, בהודעה נפרדת: ״חשבתי שאתה כבר מנוסה. אולי טעיתי.״

״מה זאת אומרת?״ מתן שנא גברים שמפקפקים בו בגלל גילו.

״חשבתי שכבר עשית את זה פעם.״

״ברור שכבר עשיתי את זה.״

״אבל אמרת שלא?״

״עשיתי הרבה מאוד דברים. קיבלתי לא מעט מציצות, בוא נגיד את זה ככה.״

״שובב :) התכוונתי שכבר עשית את זה בתשלום.״

״אה. אז כמו שאמרתי, זאת הפעם הראשונה שלי.״

״ולמה זה מעניין אותך?״

״מסקרנות.״

״בסדר.״

האיש נשאר מחובר אבל לא שלח הודעות נוספות. מתן עשה סיבוב נוסף באפליקציה ושלח הודעה רק לעוד בחור אחד או שניים. כשכבר עמד לשגר אימוג׳י נוסף לגבר המשלם - הוא חשב על סנטה קלאוס - קיבל הודעה: ״בוא נעבור לווטסאפ. מה המספר שלך?״

הוא שלח את המספר ומייד קיבל הודעה. על מסך הנעילה נחשף הגבר בשמו המלא: גיא שליט. בתמונה שלו הוא הופיע מחויך, מחובק עם מישהי: ילדה כבת חמש, כנראה בתו. הוא נראה מבוגר יותר כאן, ובכל זאת, מתן הרגיש שהוא נרגע. 

״תגיד, אני יכול לשאול אותך שאלה?״ כתב גיא.

״בטח.״

״שווה לשלם כדי למצוץ את הזין שלך?״

מתן ענה בלי להסס: ״כן.״ כולל הנקודה. 

״וואו! איזו תשובה.״ הגבר הוסיף סמיילי מזיל ריר. ״למה?״

״ראיתי כבר הרבה בולבולים, אבל אף אחד מהם לא היה יפה כמו שלי. חוץ מזה, כל מי ששם אותו בפה תמיד רצה עוד.״

״וואו!״ ואז: ״אתה מסוגל לגמור פעמיים?״

בשיאו, מתן גמר גם ארבע פעמים בלילה. פעם אחת אפילו גמר פעמיים במהלך אותו הסשן; הזין שלו בכלל לא יצא מהפה, ואפילו לא נרפה. אבל זאת הייתה חוויה תובענית שנעשתה בתנאי חרמנות קיצוניים. 

״בתוספת תשלום, כמובן.״

״אפשרי, אבל זה תלוי בנסיבות.״

״בסדר.״ שתיקה. ״אתה מעוניין גם ביותר?״

״מה זאת אומרת?״

״אתה אקטיבי או פסיבי?״

״ורס.״

״תרצה גם לקבל אולי?״

מתן חכך בדעתו. ״לא יודע, נראה.״

״מה זה אומר? :)״

״שנראה. אני אוהב בעיקר לקבל מציצות.״ זאת לא הייתה האמת, אבל זה היה בטוח מספיק. 

״בסדר. אתה פנוי הערב?״

״כן.״

״נייד או ממוקם?״

״נייד.״

״איך?״

״אופניים.״

״איפה אתה גר?״

זה לא היה הזמן להתעכב על קטנות. ״ליד המיניסטור.״

״אה, רחוק. אני גר ביפו, בדרום. אני אשלח לך מונית - בלי קשר לתשלום.״

״בסדר.״ מתן נהיה מודע פתאום לשקט סביבו. הוא שמע צפצוף באוזניים. 

״מה הכתובת שלך?״

״אבן גבירול 30.״ זאת הייתה הכתובת של המקדונלד׳ס בלונדון מיניסטור. 

״אתה פנוי עכשיו?״

״אפשר עוד חצי שעה?״ המחליף שלו היה צריך להגיע בכל רגע. 

״כן. צלם לי תמונה שלך בינתיים.״

למתן לא הייתה שום כוונה לעלות על אזרחי רק בשביל תמונה. ״לא יכול עכשיו, אצלם עוד מעט.״

״טוב. אז תגיד לי בינתיים, מתי גמרת בפעם האחרונה?״

״אתמול.״

״לבד?״

״קיבלתי מציצה.״

״שובב :)״

מתן לא ענה. 

״אתה חרמן?״

״כן.״

״אתה הולך לטחון לי את הגרון?״

״כן.״

אימוג׳י מזיל ריר. 

המחליף הגיע, ומתן הלך אל המטבחון והרתיח מים בקומקום. הוא שם בכוס שתי כפיות קפה שחור וכפית סוכר, מזג מים חמים וערבב. בזמן שחיכה שהקפה יתקרר, ראה שגיא שלח לו הודעה נוספת: ״אתה דיסקרטי?״

״כן.״

״יופי. אני גר עם שותף, אבל הוא לא יפריע לנו.״

מתן הוסיף קצת מים פושרים לקפה ושתה את כולו בארבע לגימות. כמה קפיצות במקום, והופ: הוא כבר הרגיש שהקיבה מוכנה להתרוקן. 

״אתה מוכן?״

״עוד כמה דקות.״

״מתרגש?״

מה הוא אמור לענות על זה? ״כן.״

״תצלם לי?״

״לא עומד לי כרגע.״ 

״תצלם בכל זאת.״

״אל תדאג, אתה תטעם אותו ממש עוד מעט.״ לא יצא ממנו כמעט שום דבר. הוא בקושי אכל היום. מעולה. וטוב גם שזכר לקחת איתו כמה מגבונים בכיס. 

מתן עלה על אזרחי ורק אז בדק שוב את הטלפון. ״מוכן?״

״כן.״

״יופי. המונית בדרך, אתה יכול לרדת.״

״מצוין.״

״תשלח לי תמונה?״

״אני כבר מחוץ לדירה.״ מתן הכתיף את התיק ויצא מהבסיס, ממהר מחשש שהמונית תחכה לו ושאיחור יעורר חשד. 

 

הלילה היה חם ושקט. לו עלה על האופניים, היה מתחיל להזיע עוד לפני שהיה מגיע לטיילת. 

המונית כבר חיכתה לו. הנהג, מזוקן ומצומצם עיניים, איפר מחוץ לחלון. 

״גיא?״

הוא הנהן ונכנס למושב האחורי. 

הנהג שתק במשך כל הנסיעה. הרדיו היה מכוון על תחנת פטפוטים. ״אין לי אפילו מילה אחת טובה להגיד על השקרנים האלה, חבורת זבלים. מוכרים את הציבור שוב ושוב בשביל קצת גלידת פיסטוק או איזה טיול לסין,״ הטיח השדרן, בקול רם אך בקצב איטי, מתריס. ״חבורה של אפסים, יושבים שם כל יום ואני לא אגיד מה עושים.״

״אני לגמרי מסכימה איתך, לפני חודש -״

״אם את מסכימה איתי, אז איך הצבעת עוד פעם לביבי?״

״אני לא הצבעתי לביבי, אני כבר אין לי למי להצביע, בבחירות האחרונות החלטתי -״

״את אומרת שלא מימשת את הזכות שלך להצביע?״

״אני אומרת שאחרי שהוציאו אותנו להצביע כבר פעמיים, היה ברור שאין עם מי לדבר, הקול הזה הולך ישר לפח. אומרים לך שיש לך מה לעשות ובסוף מה, הכול אותו דבר תמיד, אתה הולך להצביע והם עושים מה בראש שלהם -״

המזגן פעל בעוצמה נמוכה. מתן פתח את החלון. גיא דאג שלא ישתעמם: ״מתרגש?״

מתן הבין שזה הולך להימשך ככה עד שיגיע, ולכן סינן אותו עוד רגע או שניים כדי למשוך זמן.

״כן,״ ענה לבסוף.

״תגיד, אני יכול לשאול אותך שאלה לא קשורה?״

״כן.״

״איפה גדלת?״

״בכרכור.״

״יפה שם, לא?״

״כן.״

דקה חלפה.

״זה מקום מעניין לגדול בו, לא?״

מתן לא פתח את מסך הנעילה.

הם הגיעו ליפו. העיר זהרה באורות צהובים שגרמו לַכול להיראות כמו זיכרון.

״כן,״ ענה.

״תגיד לנהג שייקח פה ימינה. יש שתי דרכים להגיע, אחת מהן יותר מהירה.״

רק עכשיו מתן הבין שהוא נמצא תחת מעקב. 

״מאוחר מדי. לא נורא, אני עוד מעט אצלך.״

הוא לא הסתכל בטלפון עד שהם נכנסו לרחוב קטן ודומם. ״כאן?״ נהג המונית שאל. הוא אמר שכן וירד אל המדרכה. המונית עשתה סיבוב והסתלקה. 

מתן חיפש את בית מספר 6. הרחוב הכיל תערובת משונה של מבנים: בנייני מגורים ישנים ונמוכים, שני בתים פרטיים ישנים, בניין מגורים חדש וגדול ומה שנראה כמו דו־משפחתי ענקי. 

האחרון היה היעד שלו. הוא עלה במדרגות וניסה לפתוח את דלת הזכוכית הגדולה שבכניסה לבניין. נעולה. ״קוד?״ שאל. 

״9248 סולמית. אתה כאן?״ 

״כן.״

״קומה שנייה, אני פותח.״

התברר שזה בניין מגורים ולא דו־משפחתי. הכול נראה משופץ בטוב טעם. בחדר המדרגות עמד ריח מתוק של חומרי ניקוי כמו במסדרון של בית מלון. מתן הדליק את האור וטיפס במדרגות אחת־אחת, לאט ובהחלטיות, משתדל לא לחשוב על הנשימה שלו. 

חדר המדרגות נעשה חשוך בדיוק כשהגיע לקומה השנייה. רצועה של אור הסתננה מבעד לדלת פתוחה קמעה. הוא דחף אותה.